ופתאום. ברגע אחד קטן של חוסר שימת לב, התרסקתי על הרצפה.
אז כמובן שהכבוד העצמי שלי נפגע (מזל שאף אחד מהשכנים לא ראה 
) הגוף שלי קצת כאוב ובאיזה שהוא מקום אולי אני מרגישה גם קצת אשמה. הרי ידעתי שמתחת לשלג יש קרח, אבל הייתי עסוקה ותשומת ליבי הוסחה.
יכולתי להישאר שרועה על האדמה. לכעוס, להאשים את עצמי, להעביר ביקורת על דרך הפעולה, לדבר כלפי עצמי באופן פוגעני ובאופן כללי לראות את הקושי שבחוויה. או, לחילופין, לקום, לנער את השלג, לוודא שכלום לא נשבר ולהמשיך הלאה בצורה הזהירה ביותר על מנת למנוע את הטעות הבאה.
השאלה המהותית היא האם אנחנו שוקעים או קמים.
