איך הקושי שלנו בלימודים משפיע על שאר החיים

דמיינו רגע את הסיטואציה הבאה.

תלמיד כיתה ב'.

בי"ס.

כמעט הפסקה.

2 מורות.

מנהלת אחת.

שלושתן עומדות מעליו.

כועסות.

צועקות.

מאיימות.

והוא ?

הקטן ?

צועק.

צורח.

מתחבא בפינה.

מתקפל כולו.

בוכה.

מאוים.

הרי הן הסמכות.

הן האוטוריטה.

הן האחראיות על חייו.

ברגע זה אין אף אחד שיגן עליו.

הוא לבד.

צריך לשרוד.

צריך להתמודד.

עם 3 מבוגרים.

3 מבוגרים מאיימים.

 

אז הוא צועק.

והוא צורח.

והתגובה ?

איום נוסף…. שאם הוא לא יירגע אז…..

 

תחשבו על עצמכם בגילו.

איך הייתם מגיבים ?

איך הייתם נוהגים ?

 

תחשבו אם זה היה הילד שלכם.

הדבר הכי יקר לכם.

תחשבו איך הוא היה מרגיש בסיטואציה כזאת.

 

ומה אפשר לעשות אתם שואלים ?

האמת… זאת הפעם הראשונה שאין לי כל כך תשובות…

 

כן, הייתי נוכחת במקום.

כן, בלי כוונה אבל לשמחתי המרובה, הפנתי את האש של המנהלת אלי אז היא קצת עזבה אותו לנפשו.

אבל רק לזמן קצר… כי גורשתי מהאזור במהירות…

כן, אני בטוחה שאת הטראומה הזאת ייקח זמן להדחיק.

כן, אני בטוחה שאת האירוע הזה חווים אלפי ילדים ביום.

כן, אני מטפלת גם כרגע בילדים שמגיעים אלי אחרי שהמורה הפכה אותם לשעיר לעזאזל.

כן, אני כואבת את כאבם.

כן, אני עושה כל שביכולתי לעזור להם לבנות מחדש את הביטחון העצמי שלהם.

כן, אני מבינה אותם… גם בשבילי חווית בית הספר הייתה מאתגרת.

 

ובינתיים ?

בינתיים אני בעיקר המומה.

וכל הגוף שלי נמצא בסערה.

בינתיים אני מתפללת שהאירוע הזה היה חד פעמי.

והילד הזה יתגבר במהרה על המצוקה.