התקשרה אלי מטופלת אשר סבלה מברונכיט שהלך והחריף.
ביקשתי שתפנה לרפואה אולם היא סירבה.
בדקתי בכלים הייחודיים שלי וראיתי שאכן אוכל לעזור לה אולם הגוף שלה סרב לאפשר לי להתקרב.
במשך יום שלם חיפשתי את התשובה. לא הצלחתי להבין איך זה יכול להיות שמצד אחד יש לי אישור לטפל בה ומצד שני הגוף מסרב שאטפל בבעיה עצמה.
זמן קצר לפני שהרמתי ידיים והתכוונתי להודיע למטופלת שלצערי לא אוכל לעזור, בהבזק של שניה הבנתי את התשובה!
הגוף סרב לטיפול בבעיה עצמה משום שהיא הסימפטום.
מה הוא כן רצה? שאטפל בקושי שגרם למחלה! במקור!
ואכן תוך 24 שעות מרגע הטיפול, קיבלתי הודעה שהמצב השתפר פלאים והברונכיט בשליטה (תוך 48 שעות כבר כמעט ולא היה זכר למצוקה).
מדוע הסיפור הזה חשוב?
משום שהרבה יותר קל לנו להרים ידיים מאשר להילחם.
נכון, החיים של רובנו מאתגרים ואנו מתמודדים בחיי היום-יום עם קשיים רבים. אין לנו אפשרות להילחם בכל המלחמות ועדיף לבחור את הקרבות. אבל אם אנחנו מורגלים בתחושה שאין לנו יכולת ואיננו יכולים, אם אנחנו מרגישים קטנים ובתחושה שאיננו מסוגלים, היכולת שלנו להאמין בעצמנו וביכולות שלנו הולכת ופוחתת.
רוצים טיפ קטן אבל ענק?
איך לעזור לעצמכם ולשפר את תחושתכם?
הניחו יד אחת על המצח ואת היד השניה מאחורי הראש.
חשבו על אירוע שגרם לכם להרגיש קטנים ומוחלשים.
השאירו את הידיים במקומם ונשמו עמוק.
אתם אמורים להרגיש הקלה בתוך 2-3 דקות (ואז ניתן לשחרר את האחיזה).
