על השינויים שאנחנו עוברים.
על התדר שמשתנה.
בגופנו, במחשבותינו וביקום שבו אנחנו חיים.
השינויים האלה, שכוללים שבירת המבנים שמנהלים אותנו ויצירת חדשים, מגיעים לחלקינו בהפתעה גמורה.
בלי הכנה מוקדמת.
ולגוף שלנו קשה להתמודד איתם.
אנחנו מרגישים שאין לנו אוויר.
שאנחנו מנסים לצוף ולהרים את הראש מעל למים ולהחזיר לחיינו את השפיות שנעלמה בימים האחרונים.
אני חושבת שפרפרי האור חיכו לרגע הזה.
הם ממתינים כבר מעל 10 שנים.
הרבה פעמים תהיתי למה הם מתעכבים.
למה הם מחכים.
הרי הם עושים דברים נפלאים.
אולי הם חיכו שאני אהיה מוכנה.
מוכנה לקבל אותם ואת היכולות שלהם.
מוכנה לאפשר לאחרים לחלוק איתי את הידע שלהם.
מוכנה לשחרר אותם ולאפשר גם לכם ליהנות מהם.
אני חושבת שהגיע הזמן.
הגיע הזמן שאפסיק לפחד.
הגע הזמן שאתן להם לעוף.
הגיע הזמן שגם אתה תוכל ליהנות מהם.
אני זוכרת את הרגע הראשון שהם הופיעו.
הייתי באמצע טיפול ופתאום הרגשתי את הנוכחות שלהם.
שמתי לב שהטיפול משתנה.
גם המטופל שם לב לזה.
כאבים שהיו נעלמו בפתאומיות.
תחושת לחץ ומצוקה השתחררה.
ההרגשה הייתה יותר קלילה.
מאותו הרגע, בכל פעם שעבדתי בקליניקה עם מטופלים, הם הגיעו.
לפעמים בצורה ברורה יותר ולפעמים פחות.
אבל תמיד הם היו שם ועזרו לנו להתקדם.
לשפר את החיים.
לשנות את המציאות.
הרעיון הכללי הוא כמו התהליך שאנחנו חווים בטיפול הומאופטי.
הטיפול אינו מרפא.
הוא מודיע לגופך שיש בעיה כלשהי בנושא מסוים שהגוף מפספס והוא צריך להתעורר ולטפל בה.
אותו רעיון עובד גם כאן. הטיפול אינו מרפא.
הוא מאפשר לגוף שלך לעבוד ולטפל בעצמו.
הוא מאפשר לגוף שלך לייצר אופציות נוספות ודרכים חדשות לפעולה בהקשר לנושא הטיפול שהפעלת.
