„שנים חייתי לפי מה שאחרים אמרו, ואני כבר לא יודעת איך הקול שלי נשמע"
שנים הלכתי לאיבוד בתוך קולות של אחרים.
קולות שאמרו לי מי אני צריכה להיות, איך נכון לדבר, מה מותר להרגיש.
עד שלאט־לאט שכחתי את הקול שלי.
הקול שהיה פעם חופשי, חי ואמיתי, הפך להיות שקט מדי, מפוחד מדי, כמעט נעלם.
אבל עמוק בפנים הוא עדיין שם.
ולפעמים, ברגעים קטנים, אני שומעת אותו לוחש.
וברגעים האלה אני מרגישה שאינני אבודה לגמרי, שהקול שלי עוד כאן.
הסדנה הזו היא הזמנה לעצור, לשים בצד את כל הקולות מבחוץ ולהקשיב לקול הקטן בפנים, זה שחיכה בסבלנות שאפנה אליו.
כשנותנים לו מקום, הוא צומח, עד שהוא נשמע חזק, חופשי ואמיתי – כמו פעם, ואולי יותר.
⭐
בסדנה הזו ניגע במקומות שהעבר השאיר עליהם סימנים – הכאב, הפחדים, המילים שנצרבו בנו והחלישו אותנו.
נפגוש את הצלקות שנשארו שם, לא כדי לשקוע בהן, אלא כדי לשחרר לאט־לאט את מה שאינו משרת אותנו עוד.
דרך תרגולים עדינים ועבודה פנימית אמיצה, נגלה איך לפנות מקום לקול הפנימי שלנו – הקול שחיכה בסבלנות, ורוצה סוף סוף להישמע בבירור.
